<h1>חוקות הדיינים סימנים פ"ב—פ"ג</h1>
<h2>דף נו.</h2>
אלו דברים שאין נשבעין עליהם שבועת התורה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ואעפ"י שהודה במקצת מהן או שיש לו עליו עד א' בין שיהיה שומר חנם בין שיהי' ש"ש על אותו דבר ונגנב או נאבד אפילו בפשיעה אינו נשבע שלא פשע בשמירתו ואינו משלם שנא' [שמות כ"ב] כי יתן איש אל רעהו פרט להקדש כסף או כלים פרט לקרקעות ולעבדים שהוקשו לקרקעות מדכתיב [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הרי שקראם אחוזה כקרקע וכן יצאו שטרות שאינן גופן ממון ככסף או כלים לפי שאין בהם ממש ואינם אלא לראיה שבהם וה"ה שאם היה שואל מא' מהם מאלו הדברים שאמרנו למעלה וטען השואל שמתה כדרכה מחמת מלאכה או אפילו שנגנבה או שנאבדה ה"ז פטור משבועת התורה ומלשלם כמ"ש למעלה בשומר חנם או בש"ש שאם נגנב או נאבד אפילו בפשיעה שהוא פטור מלשלם ומלישבע בד"א בפני עצמן אבל ע"י גלגול שבועה כל או"א מאלו הדברים שאמרנו נשבע כדינו וישבע ג"כ על אותן דברים שאמרנו ע"י גלגול שלא פשע בשמירתו או שמתה הבהמה מחמת מלאכה וכן כל א' לפי טענותיו ואפילו בפני עצמו לא אמרנו שהוא פטור משבועה אלא משבועת התורה אבל משבועת היסת שזה תקנת חז"ל כמ"ש למעלה ודאי נשבעין עליהם כן דעת הגאונים ז"ל ואם א"ל שתי שדות מכרת לי והלה אומר לא מכרתי אלא א', ב' שטרות או ב' עבדים יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא שטר א' או עבד א' ה"ז נשבע שלא היה בידו אלא שטר א' או עבד א' ונפטר כך מפורש בפ' שבועת הדיינים [מ"ב ע"ב]. וכן בדברים אלו שאמרנו משנגנב א' מהם אין בהם תשלומי כפל ולא דו"ה כמו שמפורש בפ' הזהב בב"מ [נ"ו ע"א] וכתב ר"מ ז"ל בהלכות שכירות (בפ"כ) [בפ"ב ה"ג] שאם באו עדים או שהודה בפני עדים שפשע בעבדים או בכיוצא בהם שחייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומיתה וכיוצא בהם שאם היה שומר חנם על המטלטלין ונגנבו או אבדו ישבע בנק"ח ובקרקעות ועבדים ושטרות פטור מן השבועה וכן דעת רש"י ז"ל והטעם שאם פשע בשמירתו שהוא חייב לשלם הוא מפני שהרי הוא כמזיק ממון חבירו שחייב לשלם, אבל הראב"ד כתב דאפילו פשע בשמירתן שהוא פטור מלשלם משום דהתורה פטרתן לגמרי כמו שמפו' בפ' הזהב, וה"ה שאם היה שומר שכר או שואל מא' מאלו הדברים שאמרנו שהוא פטור מלשלם ולישבע כמו שמפורש בפ' הזהב וכתב רי"ף ז"ל בתשובת שאלה דמפקיד שטרות ביד חבירו ופשע בהן ונגנבו או נאבדו פטור מלשלם לפי שאינם ממון ואינו נקרא מזיק ממון חבירו אלא כשמזיקו בידים ממש כדאמרינן בגמ' [ב"ק ל"ג ע"ב] השורף שטרו של חבירו שאינו חייב לשלם אבל ר"מ ז"ל כתב בהלכות שכי' (בפ"כ) [בפ"ב שם] שאעפ"י שהוא פטור מגניבה ואבידה אם פשע חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין מזיק קרקע למזיק מטלטלין ודין אמת הוא למבינים וכן ראוי לדון עכ"ל ומ"מ אם נטל קנין שומר מא' מאלו הדברים שאמרנו למעלה שאם יגנב או יאבד חייב לשלם לבעליו אם נגנב או נאבד ה"ז חיים לשלם כן הוא בפ' הזהב [נ"ח ע"א].
